פסק-דין בתיק עת"מ 36343-06-11

1.         בעתירה שבכותרת נתבקש לבטל את החלטת המשיב מיום 27.4.2011. המדובר בהחלטה לפיה הוקפאה הקצאת מכסת עובד זר אחד למשק העותר לשנת 2011. כמו כן, נתבקש להורות על ביטולו של צו הרחקה אשר הוצא לעותרת - עובדת שעבדה באותו המשק - עוד ביום 28.2.2011; להורות כי ערבות שהפקידה העותרת - תושב לה; להורות כי העותרת תורשה לעבוד במשקו החקלאי של העותר וכי יוקצה לעותר היתר להעסקת עובדים זרים במשק החקלאי המקוים על ידו, וזאת בשנים 2011 ו-2012.

2.         בעתירה נטען, כי העותר מנהל מזה שנים רבות משק לגידול אתרוגים במושב חיבת ציון. העותרת עבדה במשקו החקלאי של העותר על-פי היתר שניתן כדין, וזאת עד לסוף שנת 2010. בעתירה נטען עוד, כי העותר הגיש בקשה לקבלת היתר להעסקת עובד זר לשנת 2010 ולפי הטענה, היה מקום ליתן לו היתר זה גם לשנת 2011. אלא שלפי האמור בעתירה, ההיתר שהיה בידי העותר בוטל, וזאת ללא עריכת שימוע וללא התראה מספקת. מעבר לכך, העותרת שנכנסה לארץ כדין ביום 12.6.2009 ובידה הזכות לעבוד במשך זמן של 63 חודשים, נעצרה ביום 28.2.2011 עד ששוחררה על-ידי בית הדין למשמורת. צוין בעתירה, שהעותר פנה מספר פעמים במטרה לשנות את רוע הגזירה ולאפשר לו לקבל לפחות היתר אחד להעסיק עובד זר במשק החקלאי (את העותרת). צוין בעתירה, כי מטעיו של העותר אינם מוזנחים, אלא שמדובר במחלה אשר תקפה את מטע האתרוגים שלו. מעבר לכך, מצבו הרפואי של העותר ירוד והוא נכה 100% וזקוק נואשות לעזרה במשקו החקלאי (תיעוד רפואי מפורט צורף כנספח י' לעתירה).

3.         בכתב התשובה, נתבקש לדחות את העתירה. צוין בכתב התשובה שלעותר, כמו לכל מעסיק אחר, אין זכות קנויה להעסקת עובדים זרים. צוין עוד, כי העותר מלכתחילה לא הגיש את הבקשה להעסקת עובדים זרים בחקלאות לשנת 2010, במועד שנקבע לשם כך עוד בשנת 2009. לפנים משורת הדין, ניתנה לו האפשרות לקבל היתר העסקה אחד לשנת 2010. העותר שילם אמנם את אגרת הבקשה בגין ההיתר אשר אושר לו, אולם אין חולק שלא ביצע "איזון תיק" מטעמו בלשכת המשיב. "איזון תיק" זה, הוא תנאי הכרחי לשם קיום אשרה כדין. משמעות הדבר היא, כי העסקת העותרת עוד בשנת 2010 הייתה שלא כדין - דבר שהוביל לבסוף למעצרה. עוד נטען, בכתב התשובה, שלאחר בחינת בקשתו של העותר בשנת 2011, נשלח לעותר מכתב הקשור לשטחי הגידול שציין העותר בבקשתו. במכתב זה (מיום 13.7.2010) נרשם גם, כי סיור שנערך במקום הראה כי השטחים מוזנחים ואינם פעילים. לאחר תכתובות שונות, נערך ביקור נוסף במקום (ביום 12.1.2011), כאשר הממצא שעלה היה כי השטחים מוזנחים ואינם פעילים. בהמשך לכך, לא ניתנה המלצה להקצאת עובד זר בתחום החקלאות לשנת 2011. העותרת אכן נעצרה ביום 27.2.2011. בכתב התשובה נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף תחילה, שכן העתירה הוגשה גם בשמה של העותרת, הגם שלא צורף תצהיר מטעמה. עוד נטען, לחוסר ניקיון כפיים, משעה שהעתירה מבקשת לכאורה להסדיר את מעמדה של העותרת בלא קשר לעותר, אולם הטיעונים שבאו לפני בית הדין למשמורת הראו כי למעשה העותר מעוניין להסדיר את מעמדה של העותרת רק במשקו ולא אצל מעסיק אחר. נוסף לטענת שיהוי בהגשת העתירה, שמקורה בכך שההחלטות הן בעניין הרחקת העותרת והן בעניין ההיתר - היו מלפני מספר חודשים. נטען גם, כי אין עילה לגוף העתירה. סיכומו של דבר, נטען בתשובה שהחלטת המשיב סבירה היא, וזאת משני טעמים: ראשית, לא בוצע "איזון תיק" כנדרש; ושנית, בדיקה שנערכה בשטחי הגידול של העותר הראתה כי המדובר בשטחים מוזנחים ולא פעילים, ואין הצדקה למתן ההיתר. אשר לנסיבות ביטול ההיתר, נטען כי קוימה חובת השימוע וניתנו לעותר הזדמנויות רבות להעלות את טענותיו, אולם הוא לא עשה בהזדמנות אלה שימוש. צוין עוד, כי למען הסר ספק ולבקשת ב"כ המשיב, נערך ביקור נוסף במקום ביום 15.9.2011 על פיו נערכו ממצאים ולפיהם השטח מוזנח ולא פעיל.

4.         לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. יצוין תחילה, כי אכן נפל פגם דיוני בעתירה, ולו במובן זה שהגם שהוצג ייפוי כוח מטעם העותרת, לא צורף תצהיר מטעמה ומתעוררת במידת-מה השאלה, אם אכן המדובר בעתירה שבאה להסדיר את מעמדה של העותרת, בלא קשר למשקו של העותר. כך או כך, לגופו של עניין, לא מצאתי כי קיימת עילה להתערבות בהחלטותיו השונות של המשיב בנסיבות שלפניי. ב"כ העותרים לא חלק על כך, שלא בוצע "איזון תיק" בכל הקשור להיתר שהיה בידי העותר. לא היה חולק לפניי, כי מכוח הודעה למעסיקי עובדים זרים בענף החקלאות, מיום 7.10.2010, משלא מבוצע "איזון תיקים", ניתן לבטל את ההיתר לאלתר (סעיף 89 לכתב התשובה - נספח טו לתשובה). העותר גם ידע שהיה עליו לערוך "איזון תיק", וזאת משעה שהדבר נכתב במפורש בהחלטה (לפנים משורת הדין) להקצות לעותר עובד אחד לשנת 2010 (מכתב מיום 18.7.2010 נספח ה' לעתירה). ב"כ העותרים ביקש אמנם לטעון, כי הסיבה לאי-ביצוע איזון התיק, מקורה היה בכך שעובדת שהייתה במשק - נטשה, ועל כן לא ניתן היה לבצע את האיזון (נספח י"א לכתב התשובה; וכן נספח ח' לעתירה), ולפיכך אין המדובר גם באשם כלשהו של העותר. אלא שהובהר על-ידי ב"כ המשיב, ועניין זה לא נסתר, כי לעותר היה היתר אחד בלבד וכי העובדת שנרשמה על היתר זה הייתה העותרת. ההיתר הנוסף שצורף כנספח י"ב לכתב התשובה הנו היתר לעובד סיעודי. זאת ועוד: כנגד טענת ב"כ העותר בנדון לפיה אי איזון התיק בא בשל נטישת עובדת אחרת, בא מכתבו של העותר עצמו מיום 1.3.2011 (נספח ו' לתשובה) בו צויין כי "בגלל מגבלותיי הרפואיות לא נעשה איזון תיקים" (ההדגשה שלי, י.מ.). הדברים מדברים בעד עצמם. הנה כי כן, לא הובא על-ידי העותר נימוק של ממש, שיש בו כדי להשמיט את הבסיס תחת קביעת המשיב, שבשל אי-ביצוע "איזון תיק" היה מקום לבטל את ההיתר.

5.         מעבר לכך, שורה של בדיקות שנערכו בתאריכים שונים במשקו של העותר (נספח ט' לעתירה  וכן נספח ד' לתשובה) הראתה, כי מטע האתרוגים שבגינו נתבקש ההיתר מלכתחילה, היה מוזנח. היה מוזנח - ועודנו מוזנח. כך גם לפי בדיקה שנערכה לפני זמן קצר מאד (15.9.2011) - והמדובר במטע אתרוגים. ב"כ העותרים טען אמנם, כאמור, כי המדובר במחלה שתקפה את המטע. אולם, אם כך הדבר, לא ברור מדוע מלכתחילה היה צורך בעובד זר. מעבר לכך, אפילו אקבל את טענת ב"כ העותרים, לפיה העובד הזר נדרש על מנת לשקם את המטע, בשים לב למצבו הרפואי של העותר, הרי שעניין זה - צריך היה להיתמך בחוות-דעת מומחה או בנתונים כלשהם. הדבר לא נעשה - לא בתכתובות שהיו עם המשיב קודם להגשת העתירה (לבד מאמירה קצרה של העותר במכתב מיום 10.4.2011 נספח י"ג לתשובה), וגם לא בעתירה עצמה. העותר גם לא עדכן את המשיב,לפי החומר שלפניי, במחלת המטע לפני שהוקפא ההיתר. משמעות הדבר היא, כי התשתית הראייתית שעמדה לפני המשיב בהחלטתו להקפיא את ההיתר שהיה בידי העותר - היא תשתית סבירה, וממילא המדובר גם בהחלטה סבירה. זאת ועוד: משמעות הדבר היא כי אפילו נפל פגם בעניין אי קיום שימוע - ואיני קובע כי כך הדבר - הרי שלא עלה בידי ב"כ העותר להצביע על תוצאת הפגם ועל טיעון שהיה טוען לגופו של עניין והיה מביא לתוצאה אחרת. ממילא אין בנסיבות המקרה לגזור מן הפגם הנטען את הסעד המבוקש.

6.         יש להוסיף ולציין, כי כפי שהובהר לפניי במהלך הדיון, על ידי ב"כ המשיב, אין מניעה כי העותר יגיש בקשה חדשה להקצאת היתר לשנה הקרובה - הממשמשת ובאה, בצירוף כל החומר הנדרש (ואף בשים לב למצב הרפואי על פי נספח טז לתשובה); ומעבר לכך, הסכים ב"כ המשיב לכך שבכל הקשור לעותרת עצמה, יוותר צו הביניים על כנו למשך 60 יום, על מנת לאפשר לה למצוא מעסיק אחר, על-פי הנהלים החלים בנדון. המדובר אפוא בהחלטה סבירה, ובעמדה סבירה, שאין עילה להתערב בה. ממילא, אין גם עילה בעת הזו, להורות, כפי המבוקש, על מתן היתר לשנים 2011 ו-2012, ועל העותר לפעול על-פי הנהלים החלים בנדון.

7.         התוצאה היא אפוא, כי דין העתירה להידחות. צו הביניים המונע את הרחקת העותרת מן הארץ, יעמוד בעינו, בהסכמת ב"כ המשיב, למשך 60 ימים מהיום. העותרים יישאו בשכ"ט עו"ד של המשיב בסך של 7,500 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום פסק הדין ועד לתשלומו בפועל.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.

ניתן היום, כ"ג באלול תשע"א, 22 בספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: